Step Forward

בשבוע שעבר עלה האתר המחודש של פאשן פורווד. למי שאינו בקיא בפרטים אומר בקצרה כי המגזין האינטרנטי הוקם לפני קצת למעלה משנה על ידי שלי פלג ועפר יגר, ללא ספק הבחורות הכי תותחיות בעיר (וגם מחוצה לה), ואחרי מספר חודשים של פעילות נמרצת נקנה על ידי מאקו. צעד לא קטן לחברותיי וצעד ענק לחובבי האופנה בארץ.

במגזין הנוכחי מופיעה הפקה יפהפיה עם ליאל דניר המושלמת והפקה נוספת שצילמה רוני כנעני בה הופקדתי אני על הסטיילינג והאיור.



הדוגמנית המופלאה היא לודה דולגונין לmc2, איפור ושיער הדר קדמן. את ההפקה בשלמותה תוכלו לראות כאן.

חוץ מזה בכל יום רביעי מתפרסם המדור שלי ציידת הוינטג', להלן המדור הראשון.

דרך המשי: מסע בעקבות צעיפי הרמס

אם תמצמצו יש סיכוי לא מבוטל שתפספסו את האביב. למרבה הצער העונה הכי מרגשת מבחינה אופנתית היא גם הקצרה ביותר אצלנו. אבל מכיוון שהאביב, קצר ככל שיהיה, הוא גם זה שמעניק לנו את השקיעות היפות ביותר ואת מזג האוויר הכי נעים, הוא בהחלט ראוי לפריטים מופלאים משלו, כמו למשל צעיף משי.

בראש המשפחה המוצלחת של צעיפי המשי עומד בית האופנה הצרפתי הוותיק הרמס. העסק של משפחת הרמס החל ב-1837 כסדנה לייצור ציוד לרוכבים. רק ב-1937, מאה שנה לאחר שהוקם, הוצגו לראשונה הצעיפים המפורסמים שנארגו ממשי סיני גולמי. מאז ועד היום יצרו בהרמס למעלה מ-2,500 עיצובים שונים וכל דגם מהם זוכה לשם ייחודי משלו המופיע על גבי הצעיף. המטפחות מעוטרות בדרך כלל בציורי סוסים, שרשראות, עלים, אלמנטים מוזהבים וסמלי יוקרה אחרים. ההדפסה נעשית בטכניקה ידנית מסורתית והשוליים נתפרים בעבודת יד. בהתאם להשקעה גם המחיר ממש לא מתאים לכל כיס – 130 דולר תעלה לכם מטפחת קטנה, ואם תרצו להתעטף בצעיף משי קשמיר גדול תצטרכו להשקיע כבר 980 דולר.

גרייס קלי, אודרי הפבורן, הילארי קלינטון ושרה ג'סיקה פרקר – כולן התעטפו בשלב זה או אחר בצעיפים של הרמס. אבל עבור רובנו האפשרות הריאלית לשים את היד על צעיף של המותג היא לחפש מציאות ברשת. באיביי ניתן להשיג צעיפים מקולקציות קודמות במחיר נמוך מהמחיר המקורי אך גם זה לא עסק זול. כמו כן לא קל להעריך את מידת האותנטיות של אותם צעיפים. בין השאר תוכלו לדעת שצעיף מזויף כאשר התפירה בשוליים יוצרת גלים ועיוותים בקצוות, אם הכיתוב "הרמס" מופיע בשחור או אם שמו של הצעיף אינו מופיע. אם תחליטו לוותר על תווית המותג הנכספת, ייפתח בפניכם צוהר לעולם שלם של מטפחות יפהפיות במחירים נמוכים בהרבה.
אבל גם כאשר המילה "משי" כלולה בחיפוש רבים מן הצעיפים שיופיעו עשויים בכלל פוליאסטר, בן דודו המרושע והסינתטי של המשי. קשה להבחין ביניהם רק על פי התמונה אך לרוב הרכב הבד יפורט על ידי המוכר. כשמדובר בוינטג' אין צורך להתפשר, מחירם של צעיפי המשי לא בהכרח גבוה יותר אך המגע והמראה היוקרתי שלהם עולים בהרבה על קרוביהם הסינתטיים.

Work in progress / Progress in work

מזה מספר שבועות אני מאיירת את הטור של רוני בר (לא המעצבת!) במגזין האינטרנטי Fashion Forward. רוני חיה ועובדת בפריס מזה מספר שנים והיא כותבת בכשרון מופלא על החיים האופנתיים בבירה הצרפתית על כל מה שמשתמע מכך מנקודת מבטה של מי שאינה ילידת המקום. עבורי ההזדמנות לאייר את הטור היא חוויה נהדרת מאחר ובניגוד לאיורים שאני יוצרת בלימודים המשמשים לרב כסקיצות הכנה לעיצוב הבגד עצמו כאן האיור הוא המטרה ולא האמצעי. כל איור אני מאותגרת מחדש, מנסה שלצייר משהו שעוד לא ציירתי, מנסה לעבוד בשיטה אחרת מזו בה עבדתי עד היום, לנסות טכניקות שאינן בהכרח מקובלות במסגרת הלימודים. באשר לתהליך העבודה - ראשית אני קוראת את הטור מספר פעמים, לוקחת קצת זמן להרהורים, מנסה לחשוב מה לאייר כך שהמילים יקבלו עוד איזה ערך קטן. אחר כך אני חושבת כיצד לאפיין את הדמות ואז אני ניגשת למלאכה בלי לדעת יותר מדי מה יצא - פשוט מתחילה. רב האיורים דורשים מספר נסיונות עד שאני מרוצה מהתוצאה שמתקבלת, לעתים תוך כדי העבודה אני משנה את הרעיון לאיור ולעתים את הטכניקה ולמעשה לומדת כל הזמן. על כל האיורים (מלבד הקולאז' עם הפפיונים) אני עובדת קודם כל באופן ידני, קווי המתאר נרקמים בעפרון ואחר כך בדף חדש ונקי שוב בעט פיילוט דק ושחור. הצביעה היא לעתים ידנית, בטושים או בצבעי מים ולעתים נעשית במחשב, כל שיטה ויתרונותיה.

It's been a few weeks since I've started illustrating for Roni Bar's (not the designer!) column at the online magazine Fashion Forward. Roni lives and works in Paris for several years, She writes with great talent about her fashionable experiences in the French city from the perspective of someone who isn't native. For me the opportunity to illustrate the column is a great experience since as opposed to the illustrations I create at school, which usually serve as preparatory sketches, here the illustrations are the actual goal rather than the means. Each drawing is a whole new challenge, every time I try to draw something I've never done before, work in another method or use a different technique than what I'm used to. As to the process - First I read the column several times, than I take some time for reflection, trying to think what to illustrate in order to add the words a small additional value. Later I think how to characterize the figure and afterwards I get to work - without knowing what would be the outcome.
Most of the illustrations require several attempts until I am satisfied with the results obtained, sometimes during the process I change the idea of the illustration and sometimes I realize the technique isn't the right one and in fact I'm learning all the time. All the illustrations (except for the collage with the bows) were made initially with pencils and then once again with a black thin pilot pen. Later I do the painting, with Photoshop or manually with markers or watercolors, Each method and it's advantages.

AT magazine - this week

לכל מי שטרם ראה את הכתבה ב"את"...

הכתבה המקיפה ביותר שנעשתה עד כה בארצנו הקטנטונת על הבלוגספירה האופנתית שרוחשת כאן בישראל. חוץ מזה שהיה כיף ומרגש, היה לי סופסוף הכבוד והעונג להכיר את שלי (אוסף פרטי), אנה (that's my dress), דר (אפונה) ועפר (cupcakes).

ובינתיים, בארגנטינה הרחוקה אנחנו מבלים היטב. התחוור לי בימים האחרונים שבואנוס איירס היא לא מקום טוב לקניות. אמנם טעם טוב לא חסר פה אבל החנויות פה מתחלקות לשני סוגים: חנויות יפהפיות ויקרות להחריד (לא ברור איך הם קונים בגדים שהרי המשכורות נמוכות בהרבה) או חנויות עם מחירים שפויים אך זבליות לחלוטין... לשמחתי הרבה יש חנויות וינטג' רבות והם התקווה היחידה שלי לשופינג בחופשה הזו, כמו שאמרה אנה בכתבה אין כמו טאץ' של וינטג כדי להשאיר חותם אישי.

The photos above are from an article that was published this week at "AT" magazine. It was the biggest publication so far about the Israeli fashion blogsphere and I'm glad and proud that I was a part of it. Besides the fun I had I'm really thrilled I had the chance to meet the other girls whose blogs I constantly read.
In the meanwhile, here in Buenos Aires we are having the best time. I've realized it's not a place for shopping, everything is either extremely expensive or extremely crappy. At least there are lots of vintage shops, my only hope for some shopping...